פסק-דין בתיק עת"מ 2628-10-12

בפני עתירה להורות על שחרורה של העותרת ממשמורת ולהורות על הסדרת

מעמדה בארץ בתחום הסיעוד.

אלה העובדות הרלוונטיות :

1.         על פי הנטען בעתירה, הכיר העותר את העותרת באמצעות חברה משותפת ונוצרו ביניהם יחסים וקשרים הדוקים וידידותיים ומערכת אמון הדוקה. העותר נכה 100% מתגורר לבדו בטבריה וזקוק לעזרה, אוחז בהיתר להעסקת עובד זר שתוקפו עד יום 30/09/14.

העותר הציע לעותרת לעבוד אצלו אך בשלב זה נעצרה העותרת בהיותה שוהה בלתי חוקית.

2.         העותרת, אזרחית נפאל, נכנסה לארץ ביום 29/01/06 באשרת ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. ביום 30/03/11 נפטרה מעסיקתה הסיעודית האחרונה  (על פי הנטען בעתירה נפטרה המעסיקה ביום 26/01/12 וכחודש לאחר פטירתה מצאה העותרת מעסיק חדש אך בטרם הצליחה להסדיר עבודתה אצלו אף הוא נפטר).

3.         במועד פטירתה של מעסיקתה של העותרת (30/03/11) חלפו למעלה מ-51 חודשים מיום כניסתה של העותרת לארץ ובהתאם לנוהל 5.3.0022 סעיף ב.13 לא היה באפשרותה להסדיר מעמד בתחום הסיעוד ולמצוא מעסיק חדש ואף בהתאם לנוהל הנוהג היום, נוהל 5.3.0006, לא ניתן להסדיר את מעמדה בתחום הסיעוד.

4.         ביום 11/08/11 פנתה העותרת ביחד עם בן זוג נטען, מר משה חדיף, ללשכת המשיב בבקשה לקבל מעמד בישראל מכח קשר של ידועים בציבור.

ביום 30/04/12 סורבה בקשתם.

5.         ביום 12/06/12 עוכבה העותרת בדירה בת"א והובאה לשימוע בפני הממונה על ביקורת הגבולות. בשימוע טענה העותרת שלא ידעה כי בקשתה להכרה במעמד מכח קשר של ידועים בציבור נדחתה. הוצא כנגדה צו הרחקה וצו משמורת.

6.         ביום 19/06/12 הגישה העותרת עתירה (עת"מ 34405-06-12) כנגד החלטת המשיב לדחות את הבקשה  מיום 30/04/12 לקבל מעמד מכח הכרה כידועה בציבור  (בן הזוג הנטען לא היה צד לעתירה).

            ביום 26/07/12 הגישה העותרת ערעור מנהלי (עמ"נ 51031-07-12) אשר תקף את החלטת ביה"ד למשמורת אשר תחילה הורה על שחרורה של העותרת ומשהתקבלה התייחסות המשיב לטענות העותרת, בטל את החלטתו.

ביום בו התקיים הדיון בערעור המנהלי, הצהיר ב"כ דאז כי הוא מושך את העתירה וביקש לדון רק בערעור המנהלי.

7.         ביום 14/08/12 ניתנה החלטת ביהמ"ש (כב' השופט מקובר) במסגרת הערעור המנהלי אשר הורתה על החזרת הדיון לבית הדין לביקורת משמרות על מנת שידון בבקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעם המשיב ואשר בעקבותיה בוטלה החלטת השחרור.

8.         בעתירה שבפני מבוקש לשחרר את העותרת ממשמורת כיוון שבהיותה במשמורת אינה יכולה לפנות למשיב ולמצות את ההליכים בהתאם לנוהל לאור נסיבותיו המיוחדות של העותר. ב"כ העותרים לא הפנה בעתירתו לנוהל עליו הוא נסמך, אך לאחר הדיון הפנה לסעיף 3א(ב1) לחוק הכניסה לישראל המאפשר להאריך רישיון של עובד זר לצורך העסקתו בסיעוד גם אם מיצה את התקופה המקסימלית האפשרית מטעמים הומניטריים מיוחדים.

דיון והכרעה

9.         דין העתירה להידחות.

            העותרת נכנסה לארץ ביום 29/01/06 באשרת ב/1 בענף הסיעוד. ביום בו סיימה את העסקתה אצל המעסיק האחרון, שהתה בארץ למעלה מ-51 חודש ועל כן לא ניתן היה להסדיר את מעמדה בתחום הסיעוד אצל מעסיק אחר והיה עליה לצאת מהארץ בתום תקופת התארגנות בת 30 יום.

10.      העותרת נעצרה עוד ביום 19/06/12 (כשנה ושלושה חודשים לאחר שסיימה את עבודתה אצל המעסיק האחרון כגרסת המשיב וכחצי שנה לפי גרסתה) ולא פנתה למשיב להסדיר מעמדה,  לא לפני מעצרה ולא לאחריו.